גבעות קצפת – חלק 2

"אל תדאגי, אני אעשה ביטוח, וחוצמזה אני נוסע שנים על סקייט אז אני יודע מה אני עושה."
"מה יהיה אם תלך לאיבוד שם בשלג?"
"כל החבר’ה נוסעים יחד וזו הולכת להיות חופשה לפנים. זה מקום יפיפה, ופנסיון מלא, ורק לגלוש כל היום מוקף בגבעות קצפת"
אני שומעת קצפת ונזכרת שלא אכלתי כל היום (כי הרי יש אירוע), ומנסה לשנות את הנושא:
"יש לך ציוד?" אני שואלת.
"אפשר להשכיר הכל שם", הוא עונה, "ותנגבי את הריר, מגעילה".
הגענו לבת המצווה ולאחר שאכלנו ונרגעתי, שמעתי את אחי מספר בהתלהבות לבן דודנו על החופשה המצפה לו. לא יכולתי שלא לדמיין את עצמי, לבושה חליפת סקי מכף רגע ועד ראש, בצבע צהוב, מגלשיים, מקלות, משקפיי סקי רחבים, שיערי מתנופף ברוח, ואני מחליקה לי בתנועות אמנותיות מטה על המדרונות. ממש ממלכת נרניה המודרנית. אני רואה את עצמי מחכה לרכבל שיעלה אותי מעלה. ילד קטן נתקע בי. אביו המשתרך אחריו, סוחב את המוטות מותש, נוזף בו בחומרה "גל, אמרתי לך לא לרוץ קדימה נכון?! עוד פעם אחת ואתה עוקף אותי אתה נשאר בדר שלך ולא יוצא!" גל בתגובה מתחיל לבכות "לא רוצה" ונשכב על השלג.
אחרי הכל, אני חושבת, החורף האירופאי, הוא בדיוק כמו הישראלי. אם אחפש לי גבעות לבנות, אלך לגלידריה.